נקודת המוצא של הקונסטלציה המשפחתית והמערכתית היא שאנחנו לא לבד, ושהקושי של אדם הוא תמיד הידהוד של קושי שקיים במערכת שאותו אדם מגיע ממנה.
הפיתרון קשה מן הסבל
כאב, טראומה, צער, או אובדן נצרבים בחומר הגנטי שלנו, גם אם הסיפור שגרם להם נשכח או אבד לפני שנים רבות. הם מתגלגלים אלינו לתוך ההווה ולא נותנים מנוח, עד שנעיז להסתכל לאחור ולערוך את התיקון המתבקש.
בעבודה קונסטלטיבית מתחקים אחר דינמיקה המשתרעת על פני מספר דורות במשפחה, כדי לפתור (או הכי טוב למנוע) את השפעות המזיקות שלה על ההווה. המערכת תנוע ותתפקד בצורה מיטבית כאשר הסדר ישוב על כנו, האהבה תזרום באופן שוטף מדור לדור, וכל הגורמים השייכים למערכת יקבלו הכרה וימצאו את מקומם בתוכה.
מספיק אדם אחד במערכת המשפחתית שרוצה לעשות את הבירור הקונסטלטיבי, כדי ליצור ריפוי בהמשך השושלת. לא צריך להביא את המשפחה. התהליך מתקיים מול אותו אדם בעזרת הנחיה וייצוגים, שמאפשרים לראות באופן ויזואלי וחווייתי את המצב באור חדש.