גילוי האוצרות הפנימיים דרך קונסטלצית העיצוב האנושי

בסדנת קונסטלצית העיצוב האנושי שיצרתי יחד עם איריס שביט [אנליסטית של העיצוב האנושי ] הציפו המשתתפות את "הפצעים הקרמתיים" דרך המבנה האנרגטי הייחודי לכל אחת מהן, וגילו שהפצע הזה, שטמון בדנ"א הפיזי והרוחני שלהן הוא חלק משדה האנרגיה שלהן עפ"י הטיפוס בעיצוב [גנרטורי, מניספטורי, פרוז'קטורי או רפלקטורי]. 

משם ייצאנו לקונסטלציית ייצוגים שהתחילה בכאוס וחששות ונגמרה עבור כל אחת בסדר חדש ומיטיב ותובנות חדשות לצאת איתם לדרך.  

משתתפת אחת בחרה לעבוד על  "לא רואים אותי" [מניפסטורית ספלינית].... במהלך הסשן, צף פחד עמום ולא מוגדר. מכיון שהיא עזבה מוקדם ונשארה עם  תהליך לא סגור, היא ביקשה לחזור לסשן בזום, שהיה קצר קולע ומלא באוצרות... 

[ובהסכמתה, הנה הסיפור]:  ביקשתי  ממנה לבחור ייצוג לעצמה מתוך מה שקיים בחדר שלה, הייצוג שהיא בחרה לעצמה היה בובת כבשה קטנה בעלת עיניים גדולות, וייצוגים לפחד, לספלין-טחול [שמסמל אינטואיציות], והתחלנו את דיאלוג הייצוגים.  ששאלתי אותה באיזה גיל הייצוג שלה, היא מיד ענתה – 15,  ומה קרה בגיל 15, שאלתי ?  .................  הוספנו ייצוג לאי- וייצוג לוודאות וכאשר היא סיימה את הסיפור נפל הייצוג שלה, בובת הכבשה, על הפתק שייצג את הוודאות   – ומכאן החלו לצוף כל התובנות. הסשן הסתיים כאשר היא הביאה ייצוג לאני של היום – בקבוק ויטמינים חיוניים ! ובמשפט ריפוי שעורר התרגשות גדולה – אני רואה אותך היום כמה את חיונית - !למונחה קוראים רחל, כמו רחלה - כבשה צעירה.................... והיא גילתה עד כמה רואים אותה !